זה התענוג שלי היום להכיר לך את שחר קירנס, מחברת מגי: הכלב ששינה את חיי.

ספר זה הוא סיפור מרגש עמוק של הקשר העוצמתי בין הסופר לחבר הנפש כלין מגי. מערכת יחסים מסוג זה נוטה לקרות רק פעם אחת בחיים, ואלו מאיתנו שהיו בר מזל מספיק כדי לחלוק מערכת יחסים כל כך מיוחדת עם חיה ימצאו את עצמנו יורדים מסלול הזיכרון שלנו כשאנחנו מתענגים על הספר הזה. מגי העשיר את חייו של הסופר בדרכים שמעולם לא יכלה לחשוב עליהן כשהיא לקחה איתה את הגור המעבדה השחור הקטן הזה. הרוח המדהימה העליזה של מגי נוגעת בכל מי שבאים איתה במגע. מגי פותחת את ליבה של הסופרת ומלמדת אותה על אמון באינטואיציה שלה ולהקשיב בלב שלה. ספר זה משולב במידע שנחקר היטב על שירותי בריאות לחיות מחמד ועצות כיצד להתמודד עם התהליך האבל בעקבות אובדן חיית מחמד, ספר זה מראה כי בעלי חיים הם כל כך הרבה יותר מאשר רק חיות מחמד. הם יצורים רוחניים שנמצאים בכוכב הלכת הזה כדי להדריך אותנו על שמחה.

אנא הצטרפו אליי בברכה של שחר קירנס לחתול המודע!

שחר, “מגי” הוא הספר הראשון שלך. איך הפכת לסופר?

הכתיבה הייתה תמיד דרך טבעית עבורי לבטא את עצמי, באמת, אפילו כילד. כשהרגשתי שההורים שלי לא הבינו אותי, כתבתי מכתבים כדי לבטא את רגשותיי בדרכים שלא תמיד יכולתי לעשות מילולית. היה לי יומן, כמובן! כתבתי באופן לא פורמלי בכתבי עת במשך שנים, הרבה יותר כנוהג צמיחה רוחני ואישי. בשנות ה -30 לחיי התחלתי את התרגול לכתוב את כל החלומות שלי במחברות.
אכן כתבתי ופרסמתי כמה מאמרים בכתבי עת לסיעוד ובריאות כשהייתי R.N. וכמתרגלת אחות משפחתית. אחרי שמגי נפטר, התחלתי לכתוב מאמרים על התנהגות כלבים, וכמובן שהתחלתי את ספרי לכבודה, למרות שבאותם הימים הראשונים אחרי שמגי נפטרה, לא הבנתי שאני מתחיל ספר. רק כתבתי את כל מה שיכולתי לזכור עליה כדרך להתמודד עם צערי. רק במהלך החודשים הקרובים בחרתי להפוך את כתבי על חיי עם מגי לספר. זה היה באותה תקופה שידעתי שהכתיבה שלי זקוקה לעבודה מסוימת, ולקחתי קורס דרך המכון לספרות ילדים. אבל אני חושב שזה היה בכתיבה, עריכה ועריכה מחודשת של מגי שמצאתי את קולי כסופרת.

איך היה תהליך הכתיבה על מגי כמו בשבילך?

הכתיבה על מגי הייתה אלוהי לאחר שנפטרה. זו הייתה הדרך בה נשארתי הרבה קשורים אליה; זה מה שהעביר אותי בימים הראשונים האלה. אהבתי את הכתיבה שלו ואת העריכה של זה פחות מכיוון שהייתי צריך להיות הרבה יותר אובייקטיבי.

מה אתה מקווה שהקוראים שלך ייקחו מהספר?

יש לי כמה תקוות לקוראים. אני מקווה שהקוראים יתחילו להסתכל על כלבים/בעלי חיים כיצורים שווים או שונים, לא פחות או מתחת לבני אדם, לראות אותם כיצורים הרוחניים המדהימים של האור שהם; אני מקווה שהקוראים יפתחו את עצמם לתקשורת החוש השישי שבעלי החיים שלנו מסוגלים אם הם כבר לא יכירו שבעלי החיים שלהם מסוגלים לקרוא את מחשבותיהם.
התקווה שלי היא שהקוראים יסמכו על האינטואיציה שלהם עם בעלי החיים שלהם גם אם הקול הפנימי שלהם נמצא במחלוקת עם אבחנות של מומחה. אף אחד לא מכיר את בעלי החיים שלנו כמונו ואני רוצה שהקוראים יסמכו על עצמם מספיק כדי לדאוג לבעלי החיים שלהם עם הווטרינרים שלהם.
אני באמת רוצה שהקוראים ישאלו את מזון חיות המחמד המסחרי ויכירו בתפקידו הפוטנציאלי בבעיות הבריאות רבות מהבעלי חיים שלנו מתפתחים; אני רוצה שהם יחקרו דיאטות אלטרנטיביות כמו אוכלים מבושלים ביתיים מאוזנים ומזונות חיות מחמד בריאים יותר, הוליסטיים עם בשר (לא תוצרי לוואי של בשר) כמרכיב העיקרי, ועם מינימום או ללא פחמימות.
אני רוצה שהקוראים יתוודעו להודעות שחלומותיהם יכולים להחזיק עבורם; וכדי להכיר בכך שגם להם, ככל הנראה יש להם חלומות מפותלים, אך יתכן שהם פשוט לא מודעים לכך.
לבסוף, אני רוצה שהסובלים מהכאב העמוק הזה של איבוד חיית מחמד מוקירה ירגישו מובנים ותומכים בצערם, וכי כן, זה יכול להיות גרוע או אפילו גרוע יותר מאשר לאבד אדם אהוב. אני רוצה שהם יידעו שכאב עז יקל בזמן והם יאהבו שוב.

בספר שלך, אתה משתף את האבחנה של מגי הרגשי של מגי לקח עליך. מה הרבה מאתגר עבורך באותה תקופה?

החלק המאתגר הרבים עבורי לאחר שלמדתי את האבחנה של מגי היה שפשוט לא יכולתי להתחיל לחשוב שהיא לא תהיה בחיי – היינו כל כך חלק מכל אחת מהנשמות שלנו. (אפילו כשאני מדבר את המילים האלה, הדמעות מגיעות מהזיכרון של אותו קשר עמוק, למרות שעברו 8 שנים כי היא עברה!) מה שהקשה על זה שהרגשתי שחלק ממני ידעתי שהיא חלה סרטן והייתי ” טייב את האינטואיציה שלי, ושאני מפסיד את מגי כמה שנים קודם לכן.nullnull