[מסגרת src = “http://www.thatmutt.com/web/wp-content/uploads/2015/08/elsie-and-me.jpg” יעד = “_ עצמי “רוחב =” 620 ″ גובה = “387 ″ alt =” Elsie the Golden Retriever כמו גם אותי “align =” center “prettyphoto =” false “] Retriever הזהב של ההורים שלי, אלסי נפטר.

אמי הלחנה מאמר קצר על איבוד הכלב שלה, כמו גם שיתפתי אותו בפייסבוק, אולם רציתי לשתף אותו ממש גם כאן.

אלסי הייתה אהובה.

היא הוצגה ממש כאן פעמים רבות. אתה לא יכול לחפש את הבלוג שלי זמן רב בלי להיתקל בפניה הנפלאות, אזכור לשמה.

מלבד הבנת ההורים שלי הולכים עם צער כזה, אחד החלקים הקשים ביותר באובדן זה הוא לקבל את הכלב שלי מזדקן.

אייס צעיר מאלסי בן 3 שנים עם זאת גבר ענק כמו גם אין שיטה סביבו; הכלב שלי בסופו של דבר היה זקן.

בהפסדתי את אלסי, אני מרגיש שאיבדתי חתיכת אס קטנה, חוט המקשר בכולנו.

שלישיית הכלבים הזו – אייס, אלסי כמו גם סופי הכלבים האחרים של ההורים שלי – הייתה קבוצת הכלבים הטובה ביותר שלנו עד כה.

אייס כמו גם אלסי בילתה ביחד רבים, רבים ביחד בוויסקונסין, מדשדשת בבריכות, שוכבת ליד המדורות, פשוט להיות עם בני עמם כמו שמרכבים נוטים לעשות.

בינתיים, סופי הספרינגר בדרך כלל עומדת באפה (אוהבת אותך, סופי), רץ, מקפצת, חפירה כמו גם מעקב. הרניפים שלנו היה בשיעור עניין בזה.

ועכשיו, אלסי היא הראשונה שעברה בקבוצה זו של כלבים מצוינים.

מבחינתי, חייה מייצגים את העשור בו התחלתי לעבוד בעיתונות, התחלתי חברה סביב כלבים, התאהבתי, חיבקתי את בעלי החיים שלי, עשיתי לעצמי סוג של חיים.

אני אמשיך לעבור קדימה, כמובן. זה פשוט קשה לעבור בלי כל הכלבים האלה.

בדפדפתי לנוחות, סמכתי על המאמרים של אחרים.

נגעתי, שבור לב, על ידי הציטוט של ג’יימס ת’ורבר המשמש בסופר הבלוגים, את היצירה של קירני “על אובדן כלב”. (קרא את הפרסום המלא של Kearney כאן.)

בצערו על אובדן כלב, ילד צעיר מעט פירושו בפעם הראשונה על האצבעות, מציץ למחר הגבריות. אחרי הרבים הבלתי ניתנים להחלפה של הצערים, אין לו שום דבר שהחיים יכולים לעשות לו שהוא לא יוכל איכשהו לשאת.

כל מי שאהב כלב מבין. עם זה, אנחנו לא לבד.

אלסי, אתה אהוב.

קרא הרבה יותר על אלסי ממש כאן כמו גם כאן.